מזוזה

"המזוזה"

בס"ד

"וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:" (דברים יא כ) 

מצוות ה"מזוזה"
ישנן מצוות הפונות אל החקלאות ועבודת האדמה, ישנן מצוות השייכות למשפחה, כנישואין ונידה, וישנן מצוות המונחות על גופו של האדם, כתפילין וציצית. גם ביתו של האדם כלול בתחום המצוות, והמצווה המרכזית שהתורה ייעדה לו היא מצוות המזוזה. 

מצווה מהתורה לקבוע בפתחי הבית וחדריו מזוזה, שבה כתובות שתי הפרשיות ‘שמע’ ‘והיה אם שמוע’, שבהן מבוארים יסודות האמונה, כפי שנאמר בהן: וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ (דברים ו, ט; יא, כ).
למעלה מכך, הוסיפה התורה ובארה שהזוכה לקיים את מצוות המזוזה זוכה שירבו ימיו וימי בניו בארץ, שנאמר (שם יא, כא): “לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ”. (פניני הלכה ספר ליקוטים א', יא, מהלכות מזוזה).

מכיוון שעם-ישראל זקוק תמיד לשמירה מיוחדת, שהרי הוא בבחינת כבשה אחת בין שבעים זאבים, ישנה חשיבות גדולה בקביעת מזוזה כשרה בכל בית יהודי. על-כן חשוב שכל יהודי יחזק את השמירה של ה'רועה' עליו ועל בני-ביתו על-ידי שימוש בסגולות השמירה של המזוזה. זאת ועוד: הזוהר קורא על המזוזה את הפסוק "ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם" – שבזכות המזוזה שומר הקב"ה על דרי הבית גם בצאתם ממנו, ולא רק ברגע זה, אלא "מעתה ועד עולם". לאור זאת מובן שכל מזוזה נוספת על פתחו של בית יהודי מוסיפה בשמירה של הקב"ה על עם-ישראל כולו, שהרי כל ישראל ערבים זה בזה. (מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יט, עמ' 121)

למעשה, ביתנו, שהוא אזור הנוחות שלנו, עלול לגרום לעיתים לשכחת האמונה, שכן האדם בביתו הנוח והמוגן נוטה לחשוב שדאגותיו תמו. אך למעלה מכך, מלבד שמדובר במצווה קלה ופשוטה מאין כמוה, היא נושאת בקרבה סגולות שנהנה מהן עוד בעולמנו הזה והן: אריכות חיים ושמירה עלינו, על ביתנו ועל הבאים בשעריו.

לפני שנמשיך, הנה סיפור קצר שארע לסטודנטית יהודיה בלוס אנג'לס כפי שפורסם באתר בית חב"ד:
יום אחד, בין הרצאה להרצאה, שבתי אל חדרי במעונות הסטודנטים של אוניברסיטת UCLA (אוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס) וגיליתי כי המזוזה שהייתה קבועה על פתח חדרי נעלמה. הייתי מודאגת במקצת אך לא יכולתי להקדיש לכך זמן רב: ההרצאה הבאה שבה הייתי אמורה לנכוח, מאת מרצה אורחת (פרופסור מעיר אחרת בארה"ב העוסקת רבות בנושאי יהדות), עמדה להתחיל. ההרצאה התנהלה כמתוכנן, ולאחריה ניגשתי אל המרצה שוחחתי עימה והעלתי את סיפור המאורע. לאחר שהרגיעה אותי, היא סיפרה לי את הסיפור הבא, שאירע בעירה לפני זמן לא רב:
"אחת מתלמידותיי באוניברסיטה בה אני מלמדת, ביקשה ממני לסייע לה להתקין מזוזות בפתח דירתה. עשיתי זאת בשמחה ויחד קבענו מזוזות על כל הפתחים, גם על הפתח החיצוני הפונה אל המסדרון המשותף לה ולדיירים אחרים, ביניהם סטודנטים. 
כמה שבועות לאחר-מכן שבתי וביקרתי אותה בדירתה ולא הבחנתי במזוזה על הפתח. לרגע חשבתי שהיא הוסרה, אך כשנכנסתי אל הדירה גיליתי כי היא נקבעה מחדש במשקוף הפנימי.
תלמידתי הסבירה לי במעט בושה שחברתה, יהודיה אף היא, ביקשה ממנה ללא הרף להסיר את המזוזה. 'מדוע עלייך להתגרות בחברינו לספסל הלימודים שאינם יהודים?' היא שאלה. למרות שהיא באופן אישי לא ראתה בכך כל פסול, היא נעתרה לבקשתה והחליפה את מקום המזוזה. אני לא אמרתי דבר, למרות שהצטערתי על מה שאירע.
והנה, זמן קצר לאחר-מכן באה התלמידה וסיפרה לי בשמחה כי היא השיבה את המזוזה למקומה הטבעי, אל המשקוף החיצוני. הסתבר, שיום אחד הגיע אליה חבילה בדואר. הדוור לא מצא אותה בדירתה, והשאיר לה פתק על הדלת שהוא השאיר את החבילה אצל השכן מלמעלה, אדם שאפשר לסמוך עליו.
היא מיהרה לקחת את החבילה מן השכן ולאחר שהודתה לו הוא אמר לה 'שלום'… 'האם אתה יהודי?' היא שאלה אותו והוא החל להחוויר ולהסמיק חליפות. מתברר שהוא אכן יהודי ששרד את השואה, שם איבד את אשתו וילדיו. מאז, הימים חולפים עליו בבדידות משוועת. 'אך אמרי נא לי' שאל השכן, 'מדוע הסרת את המזוזה מפתח דלתך?' ואז הוא סיפר לה כי מדי פעם, כאשר המסדרון היה ריק, הוא היה מתגנב אל עבר דלתה, עומד ליד המזוזה, מנשק אותה וממרר בבכי. הקירבה אל המזוזה העניקה לו מעט מרגוע."
הפרופסור סיימה את סיפורה, ואני נותרתי תמהה. האם גם למזוזה שלי אירע מעשה דומה? התפלאתי. נפרדתי ממנה לשלום ושבתי אל הדירה. בדרך, פגשתי בחברה שלי שסיפרה לי כדרך אגב 'היי, ראיתי כי המזוזה שלך היתה רפויה מעט והחלטתי להסירה ולשמור אותה במקום בטוח'….

הידעת? גם נשים יכולות לקבוע מזוזה – חיוב קביעת מזוזה הוא חיוב על הבית ולא על האדם, ולכן חיוב זה חל בין על האיש ובין על האשה, וכל דירה שאדם דר בה חייבת במזוזה. מתוך הלכות מזוזה א' מאת הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל).

אז היכן אנו קובעים את המזוזה ואיך אנו עושים זאת?

אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל־דַּלְתֹתַי יוֹם ׀ יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי: (משלי פרק ח פסוק לד)
מתוך מדרש משלי (בובר) ח לב: ד"א "לשמור מזוזות פתחיי" – אמר רבי תנחומא: חייב אדם לתת מזוזות על פתחי ביתו, שנאמר (דברים ו ט): "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך". רבי לוי אומר: שתי מזוזות – מזוזה אחת מכאן ומזוזה אחת מכאן. רבי ישמעאל אומר: מזוזה אחת. וחכמים אומרים: הלכה כרבי ישמעאל, למה? שאם אדם עושה שתי מזוזות, אינו יודע איזהו עיקר ואיזהו טפל. מסייע ליה לרבי ישמעאל, דאמר קרא (דברים ו ח): "וקשרתם לאות על ידך", אם כן, יעשה אדם שני תפילין, תפילין מכאן ותפילין מכאן?! אם עשה כן, אינו יודע איזו עיקר ואיזו טפל, אלא ודאי הלכה כרבי ישמעאל, מה מזוזות – מזוזה אחת, אף תפילין – תפילה אחת. אמר רבי יודן: אם כן, למה נאמר "לשמור מזוזות פתחיי" – שאם יש לאדם שני פתחים, צריך שתי מזוזות, מזוזה בזה ובזה, לכך נאמר "מזוזות פתחיי".

מכאן אנו למדים שיש לקבוע מזוזה אחת בפתח החדר, אך באילו חדרים בבית יש לקבוע מזוזה?
(מתוך
פניני הלכה – ספר ליקוטים א' – פרק י"א מהלכות מזוזה):
אחת הטעויות הרווחות בקרב חלק מהציבור, שנדמה כי רק בפתח הראשי של הבית צריך לקבוע מזוזה. אולם האמת שבכל חדר מחדרי הבית יש לקבוע מזוזה. לכל חדר יש חשיבות, ולכן בכל חדר צריך לקבוע מזוזה אשר תזכיר את מה שכתוב בה: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה’ אֱלוֹהֵינוּ ה’ אֶחָד”. ואם חסרה לאדם מזוזה באחד מחדרי ביתו, צריך להשתדל שלא להשתמש באותו חדר ולא לישון בו עד שיקבע בו מזוזה (פתחי תשובה רפה, א).
וכל זה אמור לגבי סתם חדרים, שעיקר תשמישם הוא דרך כבוד, אבל בחדרים שנועדו לתשמישים שאינם לכבוד המזוזה, אין קובעים מזוזה. ולכן אין לקבוע מזוזה בחדרי השירותים והמקלחת, הואיל ואינם דירת כבוד (שו”ע יו”ד רפו, ד). אבל חשוב להדגיש, כי רק השירותים והמקלחת נחשבים כמקומות לא מכובדים, מה שאין כן חדר השינה, שלמרות שרגילים להתלבש בו בכל יום, הוא מהחדרים החשובים שבבית, ובוודאי חובה לקבוע בו מזוזה. אלא שבכל אופן, ישנו חילוק מסוים בצורת קביעת המזוזה. בפתח הבית או הסלון עדיף להניח את המזוזה בתוך נרתיק שקוף מזכוכית או פלסטיק, כדי שקלף המזוזה יראה. אבל בחדרי השינה, שרגילים להתלבש בהם, כדי לשמור על כבודה של המזוזה, יש להניחה בתוך שני כיסויים, שאחד מהם צריך להיות אטום באופן כזה שהקלף של המזוזה לא יֵראה כלפי חוץ, והכיסוי השני יכול להיות שקוף. וטוב לעטוף תחילה את הקלף בניילון שקוף, כדי שישמור על המזוזה מלחות, ולאחר מכן להניח את המזוזה בתוך בית מזוזה שאינו שקוף (שו”ע רפו, ה, מ”ב מ, ז; קונטרס המזוזה בבית ברוך רפו, קי). היום כמעט כל בתי המזוזה עשויים מפלסטיק שאינו שקוף, כדי שיוכלו לשמש כבתי מזוזה גם בחדרי השינה, אבל כפי שלמדנו, בסלון, במטבח ובפתח הבית, עדיף לכתחילה להשתמש בבתי מזוזה שקופים.

באיזה צד ובאיזה גובה יש לקבע את המזוזה? והאם במאונך או במאוזן?

נמשיך עם ההלכה לגבי הצד שבו יש לקבוע את המזוזה, מתוך אתר http://halacha.co:
ההלכה קובעת שיש לקבוע את המזוזות מצד ימין של הנכנס, אך כיצד יודעים מאיזה חדר נקרא כניסה ומאיזה חדר יציאה? למנהג חב"ד תמיד הולכים אחרי 'היכר ציר', כלומר בצד המשקוף שקבוע בו הציר (לא משנה אם בצד ימין או שמאל), הוא החדר שאליו נכנסים וצריך לקבוע את המזוזה מימין הנכנס לחדר זה. כוונתו של המושג 'היכר ציר' היא, שבצד שהציר קבוע בעובי המשקוף, הוא החדר שאליו נכנסים ומימין הנכנס לחדר זה, קובעים את המזוזה, לדוגמא: אם כשנכנסים מחדר א' לב' הציר נמצא בחלקו הפנימי של המשקוף, כלומר בחדר ב', אזי הוא החדר שאליו נכנסים ויש לקבוע המזוזה מצד ימין של הנכנס לחדר ב'. אך אם הציר נמצא בחלקו החיצוני של המשקוף, כלומר בצד של חדר א', אזי יש לקבוע את המזוזה מימין הנכנס מחדר ב' לחדר א'. יש להבהיר שאין הבדל באיזה צד הציר ימין או שמאל. יש הטועים לפרש שלהיכן שהדלת נפתחת הוא החדר שאליו נכנסים, אך זה לא פירוש המושג 'היכר ציר', (אע"פ שמצד המציאות בד"כ הדלת נפתחת לחדר שבו נמצא הציר), אלא הפירוש כמו שכתבנו שהולכים אחר מיקום הציר וכדלעיל. 
מקורות: שו"ע סימן רפ"ט ס"ב. מכתבו של הרבי להר"י וייס בקשר למנהג חב"ד ללכת אחר היכר ציר הובא בשו"ת מנחת יצחק חלק ב' סימן קכ"ב. חובת הדר פ"ח חלק א' סעיף ג' ובהערה ו' שם.

עכשיו יודעים אנו שיש לקבוע את המזוזה בצידו הימני של פתח החדר, אך באיזה גובה? בהלכות מזוזה א' מאת הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, כתוב כי:
"ניתן למצוא שיש לקבוע את המזוזה בתחילת השליש העליון של גובה השער (בא"ח ש"ש כי תבא, ז'). וי"א שגם אם הדלת גבוהה יקבע את המזוזה בתחילת שליש העליון, ובכל פעם שעובר יקח סולם וינשק את המזוזה, וי"א שבכגון זה יקבענה כנגד כתפיו. ולמעשה, אם יש לו שער גבוה ישים באמצע משקוף, כך שהמזוזה תהיה בתחילת שליש עליון."

באיזו צורה נקבע את המזוזה? אנכית? אופקית? או שמה באלכסון?
(מאת הרב יהודה סטורץ מתוך אתר "בית ההוראה המרכזי לדיינות"):
בצורת הנחת המזוזה על המשקוף יש כמה מנהגים, יש שמניחים את המזוזה זקופה וישרה, ויש שמניחים אותה באלכסון ויש שמניחים אותה בנטיה קלה בלבד.
נחלקו הראשונים כיצד להניח את המזוזה: שיטת רש"י (מנחות לג. ד"ה עשאה וד"ה פסולה) שצריך להניחה זקופה לאורך המשקוף. ושיטת רבינו תם (מנחות לג. תוד"ה הא), שצריך להניחה מושכבת לרוחב המשקוף, משום שאם מניחים אותה עומדת הרי הוא מנהג בזיון וקבורת חמור. בהלכות קבורה יש דין (ע"פ הגמרא ב"ב קא.) שצריך לקבור את הנפטר כשהוא שוכב על האדמה, דרך כבוד כשוכב על מטתו ואם קוברים אותו כשהוא עומד זקוף, נחשב הדבר לבזיון לנפטר וקרוי קבורת חמור. המושג קבורת חמור הוא מנבואת ירמיהו (כב יט) על סופו של המלך יהויקים: 'קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר, סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם'].
רבינו תם הוסיף שגם בתפילין יש להניח את פרשיות התפילין כשהן שוכבות בתוך הבתים, ולא זקופות (שלא כפי המנהג שלנו להניח את הפרשיות זקופות בתוך בתי התפילין) וכן להשכיב את הספר תורה בתוך ארון הקודש.
השולחן ערוך (יו"ד סי' רפט סעי' ו) פסק: 'צריכה להיות זקופה אורכה לאורך מזוזת הפתח'. אך הרמ"א כתב: 'וכן נהגו. אבל יש אומרים שפסולה בזקופה, אלא צריכה להיות שכובה, ארכה לרחבה מזוזת הפתח. והמדקדקים יוצאים ידי שניהם, ומניחים אותה בשיפוע ובאלכסון, וכן ראוי לנהוג, וכן נוהגים במדינות אלו'.
כלומר, להלכה נפסק כשיטת רש"י שיש להניח את המזוזה זקופה, כפי שכתב מרן המחבר, וכפי שהוסיף הרמ"א וכן נהגו. אולם הרמ"א הוסיף שכיוון שיש גם את שיטת רבינו תם בה נהגו בארצות אשכנז לדקדק ולצאת ידי שתי השיטות, ולהניח את המזוזה בשיפוע באלכסון.
והנה מה שנפסק להלכה כרש"י יש לציין שכן דעת הרמב"ם (תפילין ומזוזה פ"ה ה"ח) הרא"ש (הל' מזוזה סי' ט) ורוב הראשונים (יראים סי' ת; הגהות מיימוניות מזוזה פ"ה אות ו בשם היראים ורבינו שמחה; מרדכי סי' תתקסא; ועוד), ואף היראים תלמידו של רבינו תם פסק בנקודה זו כרש"י, ורבינו תם בכך הוא דעת יחיד. אולם פשרה זו צריכה ביאור, שהרי לכאורה כאשר המזוזה באלכסון אינה לא עומדת ולא שוכבת, ואינו יוצא ידי שום שיטה. להבנת הדברים נקדים ונאמר שמקור המחלוקת הוא בביאור דברי רבי יהודה בשם רב (מנחות לג.): 'עשאה כמין נגר פסולה'. רש"י סובר שנגר פירושו שהמזוזה שוכבת ולכן היא פסולה, ואילו רבינו תם סובר שהמזוזה עומדת ולכן היא פסולה. ועל כך מקשה הגמרא שהרי כל המזוזות בביתו של רבי היו עשויות 'כמין נגר', ומתרצת הגמרא שהן היו עשויות 'כאיסתוירא'. בפירוש המילה 'איסתוירא' הובאו ברש"י ותוס' שני פירושים: א. שהמזוזה היתה עשויה כמו נון כפופה, כלומר המזוזה היתה מקופלת, חלקה שכבה וחלקה עמדה זקופה. ב. שהמזוזה היתה מונחת באלכסון.
אם כן למדנו שהמזוזה כשרה רק כאשר היא שוכבת לרוחב לגמרי, או עומדת זקופה לגמרי, אך כאשר חלקה עומד וחלקה שוכב, או באלכסון, יוצא ידי כל הדעות. ומובן היטב שיטת הראשונים (יראים סי' ת; מהר"ם רוטנברג הובא ברא"ש הל' מזוזה סי' ט; רא"ש שם; המהרי"ל מנהגים מזוזה אות ג; תרומת הדשן סי' נב; האגודה מנחות פ"ג ד"ה מנחות לג; הטור יו"ד סי' רפט; הפרישה שם) כפי שנפסק ברמ"א שהמדקדקים מניחים את המזוזה באלכסון לצאת ידי כל הדעות.

אז נסכם את מה שידוע לנו כעת:
1. מצוות ה"מזוזה" הינה המצווה המרכזית שהתורה ייעדה לביתנו, בכך שציוותה אותנו לקבוע בפתחי הבית ובכל חדר מחדרי הבית שעיקר תשמישם הוא דרך כבוד, מזוזה שבה כתובות שתי הפרשיות ‘שמע’ ‘והיה אם שמוע’.
2. מצוות המזוזה היא קלה ופשוטה מאין כמוה והיא נושאת בקרבה שתי סגולות שנהנה מהם עוד בעולמנו הזה והן: אריכות חיים ושמירה עלינו, על ביתנו ועל הבאים בשעריו.
3. גם נשים יכולות לקבוע מזוזה – חיוב קביעת מזוזה הוא חיוב על הבית ולא על האדם, ולכן חיוב זה חל בין על האיש ובין על האשה.
4. יש לקבוע מזוזה אחת בפתח החדר בצידו הימני, בשליש העליון של גובה הפתח.
5. המזוזה כשרה רק כאשר היא שוכבת לרוחב לגמרי, או עומדת זקופה לגמרי, אך כאשר חלקה עומד וחלקה שוכב, או כפי שנפסק ברמ"א, "המדקדקים מניחים את המזוזה באלכסון לצאת ידי כל הדעות".

כעת, כל שנותר הוא לרכוש אצלנו מזוזות מכל הסוגים, שנכתבו ע"י סופר סת"ם שומר תורה ומצוות ולקבען. כמובן שלא ישכחו המקבע או המקבעת לברך "ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקבוע מזוזה", ואם הקובע או הקובעת מקבעים מזוזה בבית שבו הם אינם דרים, יש לברך "ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על קביעת מזוזה" (רמב”ם הל’ ברכות יא, יג).

לחצו כאן כדי לבחור ולהזמין מזוזה מאוסף המזוזות המשובח שלנו 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *